קנדינסקי ראה באמנות שפה הבנויה מקווים, צבעים ורעידה פנימית. יצירתו מתארת את הדרך מהמציאות הנראית לעין אל ההפשטה הטהורה — יסוד שעיצב את החשיבה של הבאוהאוס וממשיך להשפיע על העיצוב עד היום.
תנועת הבאוהאוס · נקודת מבט מערכתית
עבור וסילי קנדינסקי, הבאוהאוס היה יותר מבית ספר לצורה ולפונקציה. זה היה מקום שבו צבע, גאומטריה וחוויה פנימית יכלו להיבחן במרחב ממשי. החזון שלו עיצב לא רק את הציור המופשט אלא גם את האופן בו אנו קוראים כיום אדריכלות, טקסטיל וחפצים בווימאר ודסאו.
כאשר קנדינסקי הצטרף לבאוהאוס בווימאר ב-1922 ועבר מאוחר יותר עם בית הספר לדסאו, הוא הביא משהו חדשני לסדנאות. במקום להתחיל מסגנון, הוא התחיל מתפיסה. התלמידים ניתחו נקודות, קווים ומישורים לפני שעיצבו כסא או חזית. הגאומטריה הפכה לשפה שניתן היה לקרוא ולהלחין.
בהוראתו בבאוהאוס, קנדינסקי קישר בין שלושה תחומים מרכזיים: ציור, ארכיטקטורה ומלאכה. חדרי הסמינרים והסטודיות בדסאו הפכו למעבדות שבהן עיגולים, משולשים וריבועים לא שימשו כקישוט, אלא ככלים. משולש אדום, עיגול כחול וריבוע צהוב יכלו כבר לרמוז על מתח, רוגע או איזון, הרבה לפני שהתגבשה דמות מרכזית.
הספר של קנדינסקי על הרוחני באמנות נכתב לפני עידן הבאוהאוס, אך רעיונותיו מצאו בית קונקרטי בווימאר ודסאו. הוא דיבר על "הכרח פנימי" שצריך להנחות כל החלטה אמנותית. בבאוהאוס זה הפך לשיטה משותפת לציירים, אורגים ואדריכלים.
"הצבע הוא עוצמה המשפיעה ישירות על הנשמה." — וסילי קנדינסקי
דרך מחשבה זו שינתה את עיצוב היומיום. סף ארוג, רצפה מרוצפת או מקצב חלונות יכלו להתקבל כציור שניתן "לקרוא". המודרניזם בדסאו הוא אפוא לא רק קירות לבנים וגגות שטוחים; הוא כוריאוגרפיה מדויקת של צבע וצורה, מכוונת לכך שנרגיש וננוע במרחב.
מה שקנדינסקי פיתח בציוריו הפך לתכנית לימודים בכיתות הבאוהאוס ולבסוף גלוי בעיר. בדסאו ניתן לחוות את המעבר הזה שלב אחר שלב: הרישומים האנליטיים בחומרי ההוראה, המישורים הצבעוניים בבניין הבאוהאוס וההדגשים המדויקים בבתים של המורים.
במקום להפריד בין אמנות יפה לעיצוב, קנדינסקי עזר לחבר ביניהם. דגם שטיח, קיר מדרגות או חלון סטודיו יכלו להוות חלק מאותם "משפטים חזותיים". זו הסיבה שבאוהאוס עדיין מוזכר כשמעצבים עכשוויים מדברים על זהות חזותית, מערכות התמצאות או אדריכלות טוטאלית.
עבור מבקרים רבים, המפגש הראשון עם הבאוהאוס הוא מנורה מפורסמת, כיסא פלדה בצינורית או צילום בשחור-לבן של חזית הבאוהאוס בדסאו. קנדינסקי מזמין אותנו להסתכל שכבה אחת פנימה. הוא שואל: מה עושה לך הקומפוזיציה הזו כשאתה עומד מולה? כיצד סידור החלונות, הניגוד בין צבעים או המשקל של קו משנים את מצב הרוח שלך?
מנקודת מבט זו, עיצוב הבאוהאוס אינו רק פונקציונלי. הוא רגשי ומדויק גם יחד. זו "הנשמה" בעיצוב הבאוהאוס — לא משהו מיסטי, אלא תוצאה של מערכות יחסים מכווננות בקפידה בין צבע, צורה ותפיסה אנושית.
בין אם אתם פוגשים את קנדינסקי על קיר במוזיאון, בספר או בסיור מודרך בדסאו, השאלות הבסיסיות נשארות זהות. כיצד צבעים פועלים יחד? היכן נוצר מתח? היכן מגיעה הקומפוזיציה למנוחה? ברגע שמתחילים לראות בעין "באוהאוסית", שטיחים, פוסטרים, מבנים וממשקים דיגיטליים חושפים את המבנה הנסתר שלהם.
נשמת עיצוב הבאוהאוס היא לכן לא חפץ אחד או ציור. זוהי דרך התבוננות בעולם שהתפתחה במקומות כמו הסטודיו של הבאוהאוס בווימאר ובדסאו וממשיכה גם היום בעולם העיצוב. המורשת של קנדינסקי חיה בכל מקום שבו עושים שימוש מדויק, רגיש והכרחי בצבע ובצורה.
החזון של קנדינסקי עיצב את שפת הצבע וההפשטה. עם חווית הבאוהאוס, תוכלו לחקור את ויימאר ודסאו, שם רעיונותיו צמחו, התפתחו ושינו את האמנות המודרנית.